מועדון ניו יורקי בערב אפל
- John-Lee Ashly
- Dec 14, 2018
- 4 min read
עבורה זה התחיל כערב רגיל לגמרי, היא סיימה לעבוד בבנק, וקבעה עם חברות לצאת לרקוד ולהתפרע, לקבל את סוף השבוע בהתפרקות מוחלטת, גוף ונפש. ההמולה במועדון עשתה לה טוב, היא אהבה להרגיש את האלכוהול זורם בדמה, ונתנה לגוף שלה להתמסר למוזיקה, עד כי נדמה שהמוזיקה מזיזה את אבריה ולא היא עצמה. הרבה גברים הביטו בה. היו כאלה שרקדו לכיוונה, מתקרבים בצעדי ריקוד מנסים להצמיד אותה אליהם, לצרף אותה לריקודם, אבל היא באלגנטיות היתה עושה מחווה של דקה או תנועה בריקוד המשותף, ומתרחקת בחיוך חזרה למרחב הפרטי שלה. היא לא אהבה שנכנסים לה למרחב הפרטי בעת שרקדה, בריקוד שלה הגוף שלה והיא היו שתי ישויות נפרדות שמנהלות מערכת יחסים של שיחה ואהבה, היא נתנה לגוף שלה להתפרק עם המוזיקה, והוא נתן לנפש שלה לנוח לעצור את המחשבות, את עובדות החיים הלוחצות אותה, זה היה הסכם כזה בינה ובין גופה. ברישול ואולי בגסות, שלח לעברה יד מוגשת ללחיצה הוא היה איש של חליפות אפורות והרבה חדר כושר. "קוראים לי טים" אמר והגיש את ידו מול פרצופה. זה הוציא אותה לגמרי מהקצב כמו מכונית המתנגשת בקיר, היא כבר לא יכלה לרקוד, היא נעצרה כועסת אך מחייכת, על האיש החצוף הזה שהרס לה את הזמן הפרטי שלה עם עצמה. "טים" הוא חזר ואמר מחכה שתלחץ את ידו, לוגם מכוס הוודקה שבידו השנייה. אני קארן ענתה בנימוס מחויך וכועס, תשמור לי את המקום אני הולכת לבר להביא לי שתיה. היא הלכה, חושבת לעצמה שאם הרסו לה את ההנאה לפחות תנצל את הזמן להפסקת שתיה. היא צעקה לברמן מעל הרעש במועדון שיביא לה בקבוק מים, תוך שהיא דוחפת במרפקים מנסה להשתחל להגיע עד הבר. "המרפק שלך בגב שלי" הוא אמר בלחש מבלי לסובב את ראשו. היא הביטה בו, דמותו חשוכה, מעיל גשם שחור ארוך מכסה כמעט את כל גופו. עדיין יושב עם הגב אליה, מנדנד את כוסו משחק עם קובית הקרח הבודדה. "אני מתנצלת, לא שמתי לב, אני רק רוצה לשתות מים" הברמן הגיע לשאול מה היא תשתה אך לפני שפצתה את פיה הוא הגיש לה בקבוק מים ואמר "קחי, ביקשת מים. אני אזמין לי בקבוק חדש" הוא עדיין לא הביט בה, חוץ מפרופיל פרצופו וכנף מעילו לא ידעה להגיד מי הוא או מה הוא. תאורת המועדון החלשה רק הוסיפה למסתוריות וסקרנותה גברה, "אני קארן" אמרה שולחת את ידה קדימה אבל במרחק סביר מגופו ולא כמו טים גס הרוח שעדיין עומד שם מחייך אליה ממקום ריקודה. "אני קארן" אמרה שוב בטון יותר תקיף רומזת שאין זה מנומס מצידו שלא להציג את עצמו חזרה. הוא לא הביט בה ואמר "אני אדם ללא שם" לוגם לגימה נוספת מכוסו. "מה זאת אומרת ללא שם, ההורים שלך לא קראו לך בשם? איך אין לך שם ?" הוא סובב את פניו חצי סיבוב לכיוונה ואמר בלחש "עבורך אין לי שם, תשתי את המים שלך ותחזרי לרקוד." המילים שלו הלמו בה, מאה גברים במועדון הזה היו משלמים שהיא תדבר איתם והוא שולח אותה ככה מעליו... היא כעסה אבל היא לא תיתן לזה להפריע לה לרקוד ולהתפרק כמו שתכננה. כשחזרה למקומה רוצה להתחיל לרקוד חצי בקבוק מים כבר סיימה טים רץ לעברה "מה זה מה שאת שותה?" שאל, "מים ? מים ? את שותה מים איתי? זה לא מקובל". בתנועה מהירה לקח ממנה את בקבוקה ואמר, "חכי פה אני אביא לך משהו אמיתי לשתות". היא לא הספיקה להוציא מילה מפיה והוא כבר היה בבר דוחף את מרפקו במעיל הגשם השחור צועק לברמן, "היי DUDE תמזוג לי וודקה אוכמניות עם ספרייט". כוס וודקה בידו, הוא פתח בקבוקון מלא בנוזל צהבהב ושפך את תכנו לתוך הכוס, ממהר לערבב את המשקה מעלים פנימה את הנוזל המסתורי. מביט סביבו במבט מהיר, שמא מישהו הבחין בו שמא קארן הבחינה בו. הוא חזר לרחבת הריקודים בחיוך "הבאתי לך משקה אמיתי". היא סירבה בנימוס, אבל הוא היה מאוד נחוש. כשהכוס בידה היא חשבה שעדיף לה כבר לשתות הכל כמה שיותר מהר להודות לו ולחזור לרקוד, היא הרי מומחית בהעלמות לגברים תוך כדי ריקוד היא עושה את זה כל הזמן. היא רקדה ורקדה והרגישה שהיא כבר לא עומדת על הקרקע, אלא מרחפת באויר אבל בכל מקום שאליו הסתובבה טים עמד שם מביט מחייך שולח ידיים חצי מחבקות חצי נוגעות. היא רצתה להדוף אותו אבל דומה שהגוף שלה בגד בה, הידיים שלה מגיבות לאט וכוח הרצון שלה כבוש. היא לא מצליחה להתחמק ממנו היא לא מצליחה להתרחק ממנו הוא כבר ממש רוקד איתה מחבק את גופה מצמיד אותה אליו. הכל נראה לה מטושטש, כאילו מישהו הכניס את הראש שלה לקופסת זכוכית אטומה לרעשים, במוח היא צרחה אבל כלום מזה לא יצא החוצה, הגוף שלה בגד בה. לראשונה בחייה היא הרגישה חלשה וחסרת אונים. היא שמה לב שהיא נדחפת תוך כדי ריקוד מתרחקת מהחברות שלה מהמקום שלה רוקדת עם הגבר השרירי והמגודל הזה שכולו חיוכים, היא מנסה לחזור למקום הקבוע שלה אבל כל הצעדים שהיא עושה הן בכיוון ההפוך, התסכול שרט אותה מבפנים, היא לא הבינה איפה הם. דלת השירותים נסגרה מאחריהם וטים המחייך החל מנסה לנשק אותה, כל נורות האזהרה שלה הבהבו והיא רצתה לצעוק, אבל הנפש החופשיה שלה היתה כלואה בגוף חסר כוחות. מביטה בעצמה כאילו מהצד, רואה איך תחתוניה נקרעים איך היא מופלת על האסלה המלוכלכת היא לא מרגישה כלום, אבל היא יודעת שהגוף שלה מותקף ומחולל, היא עוצמת עיניים נגמרו לה הכוחות להתנגד. היא מאבדת את הכרתה משלימה עם גורלה. דלת השירותים נפתחת בשנית תנועות מהירות, חדות, צעקה מהדהדת של הפתעה וגוף גדול ושרירי מוטל על הרצפה. הוא הרים אותה בידיו לוקח אותה משם. היא זוכרת את עצמה עוברת במועדון חצי מודעת חצי ישנה.
בבוקר היא מתעוררת בביתה עטופה במעיל גשם שחור ארוך. מביטה בעצמה בראי, שמלתה קרועה, איפורה מרוח ותחתוניה אינם. מנסה לשחזר את מאורעות ליל אמש. חמש עשרה שיחות שלא נענו בטלפון. והודעה קולית אחת מהבהבת, היא הקשיבה לקולה של מישל. "היי קארן רקדת עם בחור חתיך ואחרי זה יצאת על הידיים של איש מפחיד במעיל גשם שחור ואת הבחור החתיך הזה מצאו מדמם על רצפת השירותים, התקשרנו למשטרה כולם דואגים לך אני מקווה שאת חיה, תתקשרי אליי אם את שומעת את זה" .
"אני בבית אני לא ממש זוכרת מה קרה אתמול" היא התקשרה למישל שתגיד לכולם להפסיק לדאוג היא חושבת שהכל בסדר איתה היא חושבת...
Comments