נשף מסכות בוונציה

"אני רוצה להצטרף לנסיעה הזו". היא ידעה שהתפקיד שלה לא כולל בתוכו טיסות לפגישות עם לקוחות חדשים ולא סגירת עסקאות. היא בעיקר עסקה באדמיניסטרציה בחברה. אולם אם היא רוצה להתקדם בחיים היא צריכה קצת חוצפה ולכוון גבוה. ומה טוב יותר מלהוכיח שהיא יכולה לתרום לסגירת עסקאות גדולות בחו"ל עבור החברה. היא נכנסה ישירות לחדרו של המנכ"ל מדקלמת בעל פה את המשפטים עליהם חשבה מבעוד מועד ואותם דקלמה לכל חברותיה מהבוקר. הוא הביט בה מחייך. נראה שהמשפטים שלה עובדים עליו. "את בטוחה שאת תעמדי בזה", הוא שואל? "אם אשלח אותך, את תתפסי את המקום של דינה, אני יודע שאתן חברות. את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" הוא הביט בה, והיא הביטה בו חזרה במבט קצת מהוסס. המחשבות על החברה שלה כועסת עליה כי נשארה בארץ הלחיצו אותה. אבל היא החליטה שהיא תתקדם ויהי מה. אז היא הישירה מבט ואמרה, "אני בטוחה. אני רוצה לטוס לסגור את העסקה הזו". הוא חייך, היא תקבל את ההזדמנות שלה. אין ספק שהיא מוכנה להקריב בשביל זה.

ונציה בפברואר תמיד יפה ומזג אויר נעים ונוח. הם הגיעו למלון והיא התמקמה בחדרה המשקיף אל גינת המלון. איזו גינה נפלאה ואיזה רוגע ששרר עליה ברגע שיצאה אל הבלקון המשקיף אל גינת הפרחים. לרגע שכחה שזו טיסת עבודה והרשתה לעצמה להתמכר לריחות האביב שעלו מהגינה שמתחתיה. עיניה עצומות, המוח כבוי ממחשבות, הידיים פרוסות לצדדים והיא שואפת עמוק לתוכה, כל ניחוח, כל ארומה, כל זרזיף של רעננות הנישאת באויר האביבי ישר אל תוך גופה... לארוחת הערב היא ירדה בשמלה צמודה שחורה. את אף פעם לא יכולה להיות יותר מידי אלגנטית, וככה בדיוק היא הרגישה, אלגנטית. השיער שלה חלק ארוך וחום, עיניה ירוקות, בוהקות באור של התרגשות ועורה זך ועדין, בלט בעוצמה כנגד שמלתה השחורה. בחדר האוכל נדמה שכולם כבר התחילו לפניה. היא הצטרפה לשולחן מנסה לא להראות מופתעת מנוכחותם של נציגי הלקוח איתם בארוחה. הרי הפגישה אצלם במשרד רק מחר בבוקר. המנהל שלה הביט בה ואמר בלי קול בעברית. עסקים עושים במסעדות לא במשרדים. חיוך מנצח היה על פניו כאילו החלק הקשה כבר מאחוריהם.

אחרי הארוחה נצא להסתובב קצת. יש הלילה נשף מסכות. הם סיכמו שיעברו בחנות המזכרות יקנו מסכות וייצאו להסתובב ברחובות. נשף המסכות בוונציה אירוע של פעם בחיים, אין בעולם עוד נשף מסכות כזה.

כשסיימו לאכול היא קמה לשירותי הנשים כשהיא כועסת על עצמה. איך יכלה לפספס את ההזדמנות הזו. איך זה קרה שארוחה כל-כך חשובה והיא הגיעה אליה מאוחר מידי. בנשף המסכות היא תבריק היא תכבוש את קלרה מנהלת השיווק האיטלקייה. היא תמכור לה את העסקה היא תטפח איתה קשר אישי ותדאג להשאיר חותם על העסקה הזו. כעבור דקות מספר חזרה לשולחן רק כדי לגלות שהוא ריק והם כבר אינם. על השולחן היה פתק בעברית התקדמנו תגיעי לכיכר סאן מרקו, הקרנבל הגדול מתקיים. קודם הארוחה עם הלקוחות בלעדיה, אחרי זה היציאה לפסטיבל המסכות בזמן שהיא בחדר הנוחיות? האם יכול להיות שהבוס שלה זה שתמיד היה נחמד ונעים הליכות משאיר אותה בכוונה מחוץ לעסקה? האם הוא לא רוצה שהיא תקבל קרדיט על העסקה הזו? היא כעסה. כל הרצון שלה להתבלט נכשל עוד לפני שהייתה לה אפשרות לנסות. היא הרגישה מתוסכלת כל-כך ועם זאת נחושה שלא לוותר. היא עצרה בחנות המזכרות וקנתה מסכה שחורה ויפה שהתאימה לשמלה שלה. כמובן שהמסכה היתה במחיר מופקע לגמרי לעומת מה שהיא מרוויחה. אבל היא לא מתפשרת על חוש האופנה שלה. אם יש משהו שהיא יודעת, זה שהיא תגיע לקבר היא תשאיר אחריה ארון מעודכן ואופנתי כי אפילו בתור אישה זקנה היא תמיד תמיד תקפיד ללבוש רק את הבגדים היפים ביותר. זו הבטחתה לעצמה.

היציאה מהמלון לרחוב הייתה מסחררת. המוני אנשים רוקדים והולכים עם מסכות צבעוניות על פניהם. לרוב המסכות כיסו חצי מהפנים בצורה חושנית ביותר אך היו גם כמה ליצנים בעלי מסכות מלאות עצובות ושמחות. מוזיקה רועשת ניגנה מכל כיוון ודומה שהרחוב כולו רקד בתהלוכה ענקית ושמחה. היא עצרה איזה בחור צעיר לשאול איך מגיעים לכיכר סאן מרקו אבל הוא ענה תוך כדי תנועה בהליכה מחויכת "פשוט תלכי עם הזרם, את כבר תגיעי לסאן מרקו". כשהיא הגיעה לכיכר חלפה על פניה אישה זהובת שיער עם מסכה מוזהבת וחושנית במיוחד כשלגופה שמלה צמודה ללא שרוולים בצבע זהב גם כן. היא עברה אותה משאירה אחריה ריח משכר של יסמין ווניל ריח מתוק שלא ניתן להישאר אדישים אליו. היא התעלמה מגלי התשוקה שאפפו אותה בין רגע. היא כרגע במשימה למצא את הבוס שלה ואת הלקוחות האיטלקיים. אבל איך היא תמצא משהו בבלגאן הזה ועוד כשכולם במסכות איך היא תדע מי זה מי....לאחר שני סיבובים בכיכר חלפה על פניה שוב אותה אישה מרהיבה ומוזהבת....הפעם מבטיהן הצטלבו עיניים נעוצות בעיניים כאילו מילים עפות באוויר מבלי שאף אחת תוציא מילה מהפה. האישה בזהב הסתובבה בפתאומיות והתחילה ללכת במהירות. אבל שניה לפני שהסתובבה היא כמעט בטוחה שהיא סימנה לה עם האצבע לבוא אחריה. האם זה ייתכן או שמא היא מדמיינת? מבלי לחשוב, היא מצאה את עצמה הולכת אחריה מוקסמת מריחה ומכל ההילה שאפפה אותה. אבל האישה המוזהבת הלכה מהר ונעלמה לה בין ההמון. היא התחילה ללכת במהירות אחריה מבלי לדעת לאן. מרחוק ראתה אותה נכנסת למלון גדול בהמשך הרחוב. "מלון באואר" היא נכנסה אחריה מספיקה להבחין בה בדיוק כשנכנסה למעלית ודלתות המעלית נסגרו אחריה. היא הביטה במספרים של הקומות מתחלפים ונעצרים. אצבעה לחצה על הכפתור והזמינה את המעלית. בלי לדעת מה תעשה כשתגיע לקומה. איך היא תדע לאיזה חדר ללכת ואם היא תמצא אותה מה תגיד לה? האם היא תגיד לה שהיא רוצה להריח עוד קצת מהבושם המשכר שלה?

היא יצאה מהמעלית והתחילה ללכת במסדרון המפואר. שטיחי ארגמן מקיר אל קיר החרישו את רעש צעדיה כמו חתולה היא מתקדמת, שקטה גמישה ואלגנטית. בסוף המסדרון דלת חצי פתוחה האם זו הזמנה להכנס? האם הדלת נשארה פתוחה בשבילה? אף אחד לא משאיר דלתות פתוחות בבית מלון היא נשמה עמוק דחפה מעט את הדלת ועברה מבעד לדלת, מתוחה וחוששת ממה שמחכה לה שם. הנשימה שלה נעצרת היא רוצה לברוח ממבוכה אבל לא יכולה לזוז בתוך החדר היא ראתה את האישה המוזהבת שחיפשה שפתיה נעוצות בשפתיו של גבר מחוספס בעל מסכה אדומה עם עיטורים חדים וזוייתיים כמעין קרניים מבריקות. ידו האחת מונחת על לחיה באחיזה עדינה וידו האחרת מתחת שמלתה בין רגליה, הם מתנשקים. ואז עיניה מצטלבות עם עיניה של זהובת השיער המסתורית. היא רוצה לברוח אבל קופאת במקום ולא יכולה לזוז. זהובת השיער מסמנת לה עם היד להתקרב. ואז הוא סיבב את פניו אליה. דרך המסכה העיניים שלו שיפדו את גופה מביט בה במבט מלא תאווה. היא התקרבה אליהם ממוגנטת מרוגשת והנה שוב הריח המשכר הזה עולה באפה. איזה ניחוח שטני זה שיכול ככה להאפיל על כל שיקול דעת של אישה אחראית שכמותה. האישה במסכה הזהובה ניגשה אליה אומרת משהו באיטלקית ומנשקת את שפתיה. מעולם קודם לכן לא נישקה אישה. היא חשבה על זה כמה פעמים אבל מעולם לא נישקה אישה, השפתיים שלה היו רכות ומלאות והלשון שלה רטובה מתשוקה. היא הרגישה את המבט שלו עליה, על שתיהן, יכולה להרגיש חום עולה בה מהמבט הבוער שלו. הוא התקרב אליהן ומשך את שתיהן אליו. התחושה שלו עוטף אותה בחיבוק גדול מילאה אותה באומץ, ואנרגיה מינית חדשה לגמרי ניצתה בה. הן התחבקו והתנשקו והתלטפו כל אחת עם השנייה ושתיהן איתו כאילו היו כדור אחד של אנרגיה המכילה את שלושתם. הוא פשט ממנה את שמלתה השחורה שנפלה באלגנטיות על השטיח העבה. ואז ככה פתאום הם שניהם עזבו אותה והוא משך את בעלת המסכה הזהובה משערותיה בארוכות וכופף אותה על מיטת האפיריון שבאמצע החדר. ידיו בתנועות מהירות וחלקות מרימות מעליה את שמלתה חושפות את איבר מינה החלק. אצבעותיו מחליקות לתוכה מוציאות ממנה גניחות נושמת לא נושמת גונחת נאנקת קולות והברות בחצי איטלקית זימתית יצאו מגרונה. היא הביטה בהם מוקסמת הגוף שלה מתוח עד קצה גבול יכולתה. רטיבות בלתי נשלטת מתחילה לגאות בה והיא חוששת שמא רואים עליה, שמא תטפטף על השטיח המפואר. ירכיה כבר לחות ושדיה זקורות. הוא נעץ בה מבט והורה לה להתקרב אליהם. בצעדים איטיים, היא התקרבה עד שהיתה במרחק משיכה ממנו ואז ידו הארוכה אחזה בה בעורפה וקרבה במהירות אליו. הוא נשק לה כפי שמעולם לא נישקו אותה קודם. בניהם מכופפת אותה זהובת שיער גונחת משתנקת ממגע אצבעותיו. הוא לקח את ידה בידו והוביל אותה אל בין רגליה של אותה אישה מכופפת. הגוף שלה עמד להתפוצץ מהתרגשות כשהרגישה את הרטיבות בין רגליה של בעלת המסכה הזהובה. בד בבד האצבעות שלו נשלחו אל בין רגליה שלה וגרמו לזרמים של חשמל להתרוצץ במורד ירכיה. "אני הולך לחדור אלייך עמוק" הוא לחש לה באנגלית והמילים שלו קרעו נתח מגופה והעבירו רעידות בין מתניה. הקול שלו היה ממכר מרגיע ומוכר. כלכך מוכר. אף על פי שהיא בטוחה שמעולם לא פגשה בו, הקול שלו השרה עליה בטחון כאילו הכירו כל חייה. הוא אחז בה בגרונה ודחף אותה כנגד הקיר בחוזקה. הידיים שלו נעות בכוח בתנועות מדויקות. דומה שהוא יודע בדיוק איפה להיות עדין ואיפה אגרסיבי. דומה שהגוף שלה מדבר אליו בשפה שרק הוא מבין. היא הרימה את רגלה ועטפה אותו בה מנסה להצמיד אותו אליה בכוח היד שלו עדיין בגרונה חונקת ואוחזת אותה ואילו ידו השניה נמצאת עם שתי אצבעות בתוכה נעות במיומנות של אמן המצייר על קנבס. היא רצתה כבר להרגיש אותו בתוכה היא השתוקקה כבר להרגיש אותו ממלא אותה אבל הוא לקח את הזמן גורם לה להתפתל ולהשתולל עם אצבעותיו. המבט שלה הלך הצידה לבעלת המסכה הצהובה היא שכבה על צידה והביטה בהם נוגעת בעצמה. מעולם לא היתה מגורה כל-כך איך היא הצליחה להביא את עצמה לסיטואציה הזו בכלל. מי שהיה מכיר אותה לא היה מאמין אף פעם שהיא תתמסר ככה לתשוקה בין שני זרים. ואז הוא הרים אותה באויר ולקח אותה אל המיטה משכיב אותה על גבה רגליה גבוהות על כתפיו וברגע אחד מהיר ועוצמתי הוא חדר אליה עמוק עד שהרגישה כי הוא ממלא את בטנה התנועות שלו היו מהירות וחזקות כל תנועה גרמה לגל שלם של רעידות שבעקבותיו ויברציות בערו מבין חלציה ואז שוב גל של רעידות שגרר אחריו ויברציות וכך שוב ושוב עד שלא יכלה לעצור בעד עצמה יותר וצעקה חדה פרצה מגרונה, העיניים שלו חרכו אותה במבטן והאיבר שלו נעוץ עמוק בתוכה. ואחר כך שקט היא הרגישה מכונסת בתוך חיבוקו וחיבוקה של בעלת המסכה הזהובה ונשכבה לעצום עיניים חושבת על שלוש כוסות היין ששתתה בארוחה על הבוס שלה שלא נתן לה להיות חלק מ... ועל הפגישה שלה עם שני הזרים שעכשיו מחבקים אותה. היא עצמה את העיניים ונרדמה. הבוקר הגיע ואיתו בהלה. היא חייבת להיות בשעה תשע אצל הלקוחות האיטלקיים עם הבוס שלה. היא הסתכלה בשעון השעה כבר תשע וחצי והיא במלון זר שאינו המלון שלה בשמלת נשף שאין שום אפשרות שבעולם ללכת איתה לפגישה עסקית ואין זכר לא לבחור במסכה האדומה ולא לאישה במסכה המוזהבת. היא התלבשה במהירות ויצאה מהמלון בריצה היא חייבת להחליף בגדים ולרוץ אולי היא עוד תספיק. תחושות של אשמה ופספוס מילאו אותה. היא ניפצה את ההזדמנות הגדולה שלה והיא כועסת על עצמה פשוט רותחת על עצמה. איך היא יכלה להיות כל כך חסרת אחריות? איך לילה אחד של תשוקה עילאית הרס לה את כל הקריירה העתידית שלה. מה היא תגיד לבוס שלה? מה יהיה? איך היא תביט לו בעיניים? כשהגיעה למלון מצאה את הטלפון שלה עם עשרות הודעות ושיחות שלא נענו. בדרך מהחדר למטה היא נתקלה בבוס שלה חוזר מבט רציני על פניו. בטיסה חזרה היא כל-כך שמחה שהכרטיסים שלהם היו במקומות מרוחקים במטוס. היא לא יכלה לסבול את תחושת האשמה שמלווה אותה. כשהם יגיעו לארץ היא תנסה לדבר איתו.

למחרת במשרד כולם נכנסו לחדר הישיבות. היא נכנסה וכולם הרעיפו לעברה חיוכים הרימו כוס יין לחיי העסקה החדשה ובירכו אותה על המסע המוצלח לאיטליה. נדמה ששום דבר מהפשלות שלה לא דווח לחברה והיא מקבלת קרדיט מלא על העסקה שנסגרה בהצלחה. כשההמולה שככה, היא נכנסה למשרד של המנהל שלה להודות לו שלא נישל אותה מהקרדיט על העסקה. "זה בסדר גמור", הוא אמר "זו נסיעה ראשונה שלך. יהיו לך עוד הזדמנויות לתקן" "תודה", ענתה ובאה לצאת מהחדר כשבזוית העין הבחינה מתוך תיקו המונח בפינה מבצבצת מסכה אדומה עם עיטורים בצורת קרניים.....