קן הקוקיה 2

אני כבר שבוע במקום הזה, עוד לא ממש מבין אם זו מציאות או הזיה, פסיכולוג צעיר ומלא אמביציה עוזר לצעירים הללו, חוקר את התנהגותם, בונה את המחקר שלי עליהם מבלי שידעו. אחד אחרי השני הם הגיעו אליי לטיפול מפגשים שבועיים יומיים או חודשיים, כל אחד וצרכיו. "שב" הצבעתי על הספה אך הבחור הצעיר סירב לזוז. "הכל בסדר?" שאלתי מנסה להבין מה פשר התנהגותו, אך הוא רק הביט בי בחשדנות. "אני לא מכיר אותך" הוא אמר כשסוף סוף פתח את פיו. הנהנתי בראשי, לא רציתי להגיד כלום, עד שסוף סוף הוא פותח את פיו, "אני לא מכיר אותך אבל אני פה להקשיב לך, לעיתים הדבר הנכון ביותר הוא דווקא לדבר עם זר, הלא כך?" הוא לא ענה אבל המבט על פניו השתנה, והבנתי שזו ההזדמנות לה חיכיתי, "אולי פשוט נתחיל בשמך, איך קוראים לך?" הוא הביט בי ואמר כמעט בלי קול "ג'קוב, ג'וניור". "חיכיתי לך" אמרתי, "ספר לי, למה אתה כאן?" זה נראה כאילו הוא הולך להתנגד, רגע הרהר עם עצמו ואז משהו בעיניו השתנה והוא התחיל לדבר בשטף. "אני ולורה הגענו לכאן יחד, היינו חברים בתיכון, בדיוק קיבלתי את הזימון שלי לגיבוש של המארינס, לורה הייתה החברה הכי טובה שלי. ערב אחד בילינו לנו עם חברה שלנו רוזי האדומה, ככה קראנו לה, בחבר'ה. היינו שיכורים אולי קצת יותר מידי, רוזי ואני התחלנו להתנשק, השפתיים שלה היו רכות, העיניים שלה היו ירוקות, הרגשתי את הידיים שלה עוברות עליי יד אחת ועוד יד ועוד יד ועוד יד, לפני שהבנתי מה קורה סביבי לורה הכניסה את ידה לתוך תחתוניי אוחזת באיבר שלי הגוף שלי התקשה מיד, אבל המוח שלי התקשה לעכל את זה, החברה הכי טובה שלי, מכיתה א' אנחנו חברים פתאום מחזיקה את האיבר שלי מפשיטה אותי ומכניסה אותו לפה בזמן שאני והחברה הכי טובה שלה מתנשקים. לא ידעתי איפה אני נמצא, אני חושב שריחפתי באוויר ריחפנו כולנו." הבטתי בו מסוקרן, הוא היה הילד הטוב האולטימטיבי, מה הוא עושה במקום שכזה. "בשלב מסוים רוזי התכופפה והכניסה את איבר המין שלי לפה שלה והרגשתי כאילו אני מתפוצץ מהנאה, לורה נישקה אותי ולחשה לי באוזן שאני אהבת החיים שלה, ושאני צריך להיות איתה ורק איתה, זה הפתיע אותי ולא הייתי מוכן או בטוח שזה הדדי, אבל כל כך נהניתי שלא יכולתי להגיב בכלל, החמימות בפה של רוזי גרמה לרעידות בכל הגוף שלי ובשלב מסוים הזזתי הצידה את לורה והושבתי את רוזי עליי, האיבר שלה כמו פרח בשל נפתח וקלט אותי לתוכו, היא רעדה ורקדה עליי רוכבת עד שהרגשתי כאילו האיבר שלי הוא חלק מאבריה הפנימיים. הגניחות שלה התגברו והנשימות שלי הפכו כבדות הבטתי הצידה וראיתי את לורה מביטה בנו בעיניים נוצצות ואז כשכל הגוף שלי רעד ורעש כמו נהר שעומד להתפרץ בתוכה, הבחנתי בסכין ביד של לורה, עוד לפני שהבנתי מה קורה היא נעצה אותו ברוזי בגב. הדם שלה השפריץ לכל הכיוונים, רציתי להגיד ללורה מה עשית אבל היא דחפה את רוזי המדממת הצידה כאילו היתה בובה והתיישבה עליי מצמידה את הסכין שלה לגרוני ואומרת, היא ידעה שאני אוהבת אותך, היא עשתה את זה לפגוע בי, תוך כדי שהיא נעה על איברי מתנועה לתנועה אני נכנס לזה יותר ויותר האיבר שלי מתפוצץ בתוכה ואני מרגיש איך כל החיים זורמים ממני לתוכה ומאחדים אותנו לנצח מלוכלכים מנוזליה של רוזי מלוכלכים מדמה שזורם עדיין סביבנו מלוכלכים מהזרע שלי שהתפרץ לכל עבר. לורה זרקה את הסכין וכאילו באחת הבינה מה עשתה. ככה מצאו אותנו, ערומים מתבוססים בדם של רוזי מחובקים."

-

הבטתי בו בשתיקה, אין ספק שזה אחד הסיפורים המוזרים ששמעתי מימיי, "לורה פה כי היא רצחה את החברה הכי טובה שלה, אני פה כי המשכתי לעשות סקס והשופט קבע כי זו עדות שמשהו בי לא עובד בצורה נורמלית." "אני רוצה שתבוא למפגש אחת לשבוע ובמפגש הבא תביא את לורה אתך, ננסה להבין מה בדיוק קרה שם אצלה בראש." נפרדתי מג'קוב לשלום וידעתי, עוד אראה הרבה ממנו, הילד הטוב הזה שמשהו כל כך לא ברור מתחבא בתוכו.

דפיקות בדלת משרדי, היא דוחפת את ראשה פנימה, "איך אתה מתאקלם בתפקידך החדש?". זו אווה, מחשוף עמוק בחולצתה מבליט את שדיה הגדולים, אודם אדום עז על שפתיה, ושערה אסוף בקוקו גבוה משווה נימה סקסית מקצועית לכל שפת גופה. כאילו הילדים המתוסבכים מינית סביבנו במוסד הזה צריכים יותר מרמיזה קלה כדי שההורמונים בגופם ישתוללו, אני רושם לעצמי תזכורת לדבר איתה על כך, היא חייבת להיות מודעת להשלכות של התנהגותה ולבושה. אנחנו צועדים בשבילי המוסד, תמיד התפלאתי כמה, במוסדות הכי חשוכים נפשית, הגינה תמיד הכי נקיה ומסודרת, כאילו שעל כל הבלגאן בנפשות הצעירות פה יכסה הגנן המוכשר שידאג לסדר מופתי של כל ענף וענף בחצר המוסד. אנחנו מתקרבים לאגף Z של המוסד. באגף הזה יש בעיקר חדרי פעילות, אין תלמידים שגרים פה ואין כיתות לימוד, אבל יש פה סיפריה, חדר מחשבים, מועדון נוער ועוד. "מה זו הדלת הסגורה הזו?" אני שואל כאשר אנו חולפים על דלת עץ כתומה נעולה ועליה סרט עם סימני אזהרה צהובים. "לכאן בשום אופן אסור לאף אחד להכנס, לא לתלמיד ולא לאיש סגל". היא עונה וממשיכה בהליכתה. ואני כמו פרפר הנמשך לאש השורפת בכנפיו, עוצר מול הדלת ומתקרב אליה. "ג'ון לא!" היא צועקת ומגיעה חזרה במהירות לאחר שהבחינה כי התקדמה בלעדיי מטרים ספורים. היד שלי כבר עמדה לפתוח את הדלת אך ידה העדינה הונחה על זרועי. "לא, אתה לא רוצה להיכנס לשם". "מדוע? מה יקרה אם אכנס לשם?" "דברים רעים מאוד, בשום אופן, אף פעם אל תפתח את הדלת הזו". הבעת פניה היתה רצינית להחריד. היא דיברה והבחנתי בשפתה העליונה רועדת בחוסר נוחות. "בסדר, בסדר, לא באתי לחפש צרות, רק לכתוב את המחקר שלי". "אני צריכה שתבטיח לי, תבטיח שלא תכנס לכאן לעולם". "אני מבטיח לך שאין לי מה לחפש כאן למחקר שלי". ניואנסים, הדקויות בהן מתקיימים עולמות שלמים. אני תוהה אם היא הבחינה בפער בין הבקשה שלה להבטחה שלי בפועל. סיימנו את הסקירה באגף Z לא לפני שהכרתי את הספרנית בספריה, עיניה בוערות כאש של תשוקה, שיערה שחור חלק ועורה שחום אך בהיר, איך זה יתכן אתם שואלים, אז דמיינו לכם שאתם לוקחים אדם כהה שהוא בהיר יותר או לחלופין אדם בהיר שהוא כהה יותר מהצפוי. מסובך? אנחנו במוסד לחולי נפש, יש פה אנשים עם סיבוכים גדולים יותר, תתמודדו. המחשבות שלי שטו להן בינן ובין עצמן, כשמליניה הספרנית בעלת המבט החתולי מצצה סוכריה אדומה על מקל ושאלה אותי בקולה המפתה, אם יש עוד משהו שהיא יכולה לעזור לי. באחת בלעתי רוק וחזרתי למציאות, אווה הביטה בי במבט חשדני, כאילו היא מפענחת את מחשבותיי הנודדות. "לא, לא, הכל בסדר, אין צורך בעזרה נוספת". אמרתי, מנסה להסתיר את ההתרגשות הרגעית שנחתה עליי. מליניה רק חייכה אליי במבט שאומר, אני יודעת, תבוא אליי כבר כשתוכל. הלב שלי דפק בחוזקה, הבטתי באווה, תהיתי אם היא מצליחה להבין את המבטים והמשמעויות שעוברות פה בלי מילים. "בוא ג'ון, יש לנו עוד יום ארוך". אווה זרזה אותי להיפרד ממליניה, ומאגף Z, אין ספק, עוד אחזור לבקר באגף הזה. "מצאה חן בעיניך הספרנית שלנו? אה?" אווה שאלה בקול מלטף. "לא, לא הייתי אומר מצאה חן, אבל היא בהחלט מסקרנת". השבתי בחשדנות, מנסה לתהות על פשר התעניינותה של אווה. "היא היתה מטופלת פה במוסד הזה, אתה יודע". הרמתי מבטי בפליאה, "מי?" "מליניאה, כמובן, מה זאת אומרת מי". אווה ענתה כאילו זה מידע שלא אמור להפתיע אותי. "אז איך היא הפכה לספרנית?" שאלתי בספקנות. "אומרים שהיא שכבה עם המנהל הקודם של המוסד, אבל אולי זה סתם רכילויות. בוא נעזוב את זה לעכשיו". כמובן, נעזוב את זה, אחרי שהיא שתלה לי עמוק במודעות שהספרנית היפה שלנו מתוסבכת מינית ושכבה כבר עם סמכות כדי לקבל תפקיד. היא אישה מאד מתוחכמת אווה הזו, אין ספק בכך בכלל.