קן הקוקיה פרק שביעי

"היי אווה", קראתי לעברה כשראיתי אותה בדיוק יוצאת מהמשרד שלה, היא סידרה את חצאיתה והכניסה לתוכה את חולצתה תוך כדי הליכה. "היי ג'ון, איך עוברים עליך הימים אצלנו במוסד?" "הם בהחלט מעניינים". אמרתי מחייך לעברה, טון דיבורה ואופן מבטה הרגיע אותי, היה נראה שהיא לא חושדת או לא מודעת כלל לכל ההתרחשויות והחקירות שניהלתי פה. ואולי דבון ומליניה הכניסו אותי לתוך העולם שלהם עמוק מידי, אולי אווה בכלל תמימה וטובה והיא ממש לא מה שהם חושבים. אני חייב לשאול אותה בצורה גלויה ואז לדעת מה באמת קורה כאן. "היי אווה, אני צריך לשאול אותך משהו" אמרתי, אך עוד בטרם הספקתי לקבל את אישורה ולשאול לפשר החדר האסור הריק. הגיע בריצה מייק וצעק "אווה, אווה, בואי מהר, סופי מתפחלצת מתפוצצת היא עומדת למות". – סופי עוד נערה במוסד שמגיעה אליי לטיפול אחת לשבוע, תמיד ראיתי בה כאחת הגרופיות של מייק, כרוכה אחריו בכל מקום, דומה שתעשה גם כל דבר שיורה לה. ואולי זה מהפחד שינדה אותה ותהפוך למוחרמת בקרב כל בנות המוסד.

רצנו אחרי מייק לעבר בניין Z  שם ממש מול הדלת הכתומה של החדר האסור, פרכסה על הרצפה סופי, נערה ג'ינג'ית ומתולתלת עם פנים יפות כשל מלאך.  קצף יצא מצידי פיה וגופה פרכס כמו שהיה מפרכס גופו של חולה אפילפסיה בזמן התקף. אני לא זוכר בתיק שלה שום אזכור לאפילפסיה. אווה רצה אליה והרימה את צווארה וראשה בידה, צועקת הוראות לנערים מסביב שרצו לכל עבר בהתאם להוראותיה. מייק חזר אחרי שני רגעים עם כוס מים. הבטתי סביב, שובל של נוזלים הוביל מהדלת של החדר האסור אל הנערה המפרכסת ואווה שנתנה לה לשתות, אני כמעט בטוח שהוציאה משהו מפיה של הנערה. ניסיתי להביט היטב לראות מה זה, אך מה שזה לא היה זה היה צפון היטב בתוך אגרופה הסגור של אווה אשר בידה השנייה השקתה את הנערה במים. פניתי אל מייק ושאלתי, איך הגיעה לכאן סופי ומה קרה שגרם לה לפרכס כך, שמתי לב שלפני שמייק עונה לי הוא מצליב מבטו עם אווה שהיתה בזווית מאחורי כתפי, ורק לאחר מכן ענה לי. הם היו בדרך לאחת הכיתות הריקות כדי לעשות סקס ולקחו כל אחד כדור אל אס די כדי לחוות טריפ סקס. טריפ סקס או סקס על סמים מאפשר לגוף להתמסר כליל לתחושות של עונג וריחוף אבל השאלה שעולה מיד בראשי היא, מאיפה לנערים חוסים במוסד סגור יש גישה לאל אס די או לסמים אחרים. אני היחיד שיכול לרשום כדורים פסיכיאטרים במוסד הזה ואין לי פה אל אס די בשימוש, למרות שעל פי הרישיון שלי מותר לי להיעזר בו במקרים של מחלות נפש קשות. כאשר מייק דיבר, הבטתי באווה שהביטה בי חזרה, אין ספק שהיא היתה שותפה לתחושתי כי השימוש בסמים במוסד סגור הוא חמור ביותר. שלושה אחים במדי בית החולים הגיעו בריצה, הם פינו את סופי על מיטת אלונקה אל המרפאה של המוסד. אחד מהם כבר הספיק לתת לה עירוי של נוזלים. אני עוד ארצה לדבר עם סופי ולהבין מה קרה ואיך. סימנתי לאווה על השובל של הרטיבות בין המקום בו היתה סופי ובין הדלת הכתומה אך היא מסמסה את טענתי ואמרה שהיא לא רואה שום דבר חריג ושעלינו להיצמד לנהלים ולעדכן את ההנהלה במה שקרה. כאשר פינו את סופי, אווה הצטרפה לצוות מהמרפאה ואחריה מייק ועוד מספר נערים מהמוסד אשר נראו נרגשים מכל התרחשות. מקצה המסדרון ראיתי את דבון עומד ומציץ בנו מרחוק, מסמן לי עם הסנטר לבוא אחריו. החלטתי שמכיוון שאני לא מצטרף למרפאה כדאי שאראה מה דבון קשור למה שקרה, והאם מליניה איתו או שהוא לבד. עזבתי את איזור ההמולה והלכתי לכיוון המסדרון בו ראיתי את דבון, הוא כבר לא היה שם, הרמתי את ראשי סורק אחרי מקום המצאו, בפינה השמאלית המסדרון התפצל לשני כיוונים שונים שם ראיתי את ראשו של דבון בדיוק פונה שמאלה, מיהרתי בעקבותיו, הוא לא האט ולא המתין לי בשום שלב, לרגעים אפילו נראה היה לי שהוא ממהר בהליכתו, ומקשה עליי להדביק אותו. אולי הוא לא רצה שאבוא אחריו, אולי הוא סימן משהו אחר עם הסנטר. טוב, מאוחר מידי להתחרט, אני צריך לראות לאן דבון פונה ומה הוא עושה. הוא פנה ונכנס אל תוך אחד החדרים במסדרון מוחשך בו האורות היו כבויים, כיוון שהשעה היתה שעת צהרים, כל המבנה אמור להיות מואר וכל האורות אמורים להיות דלוקים, אין ספק שמישהו כיבה את האורות כאן. פתחתי באיטיות את הדלת, מצפה לגרוע מכל, מי יודע מה מחכה לי מאחורי הדלת. "היי,ג'ון". זה היה דבון, באופן לא ממש מפתיע. "היי דבון", עניתי ועוד לפני שהספקתי לשאול מה כל החשאיות ולמה הלכת כל כך מהר. הוא מיהר ושאל, "מישהו עקב אחריך? אתה בטוח שאף אחד לא עקב אחריך?" "לא, אף אחד לא עקב אחריי", עניתי. והאמת שלא בדקתי אם עוקבים אחריי, הייתי כל כך עסוק לדאוג שדבון לא יעלם לי שלא היה לי פנאי לבדוק אם מישהו הולך אחריי. "אתה בטוח שאף אחד לא עקב אחריך?" הוא שאל שוב, פניו רציניות הבזק של פחד נצץ בעיניו. "אני בטוח". מה העניין. "הילדה, שפרכסה". "כן, מה איתה?" שאלתי. "היא לא סתם פרכסה, ולא במקום בו היא נמצאה". "אני לא מבין". "מייק, גרר אותה מפרכסת מחוץ לחדר האסור. ראיתי אותו גורר אותה וסוגר את הדלת אחריהם". "האם אתה בטוח שהם היו בחדר האסור?" "כן, ראיתי אותם במו עיניי". "מצוין, אני אעמת את אווה עם זה ונראה איך היא תגיב לעובדה שתלמידים במוסד נכנסים לחדר האסור". "השתגעת לגמרי". פניו של דבון היו לבנים כסיד. "היא תשאל איך אתה יודע וברגע שתזכיר אותי, אני מת. ואולי גם אתה". היה ברור שהוא לא צוחק, הוא מפחד מאווה כמו שמפחדים מדיקטטור במדינת עולם שלישי. "ומה אם לא אזכיר אותך?" אמרתי. "אז היא תראה בך אויב וגם אז אתה מת". אני ממש לא מרגיש שאווה מסכנת את חיי. לא הרגשתי ממנה שום עוינות, אולי הכל בראש של דבון ומליניה. אולי הם פשוט לוקים בפרנויה, אני הרי פסיכיאטר, אני אמור להיות מסוגל לאבחן אותם. אני אלך לדבר אם אווה. בוא נחזיר את השפיות למקום הזה. "זה לא הסוף", אמר לי דבון, כשרציתי להיפרד ממנו ולהמשיך בדרכי. "מה עוד קרה?" שאלתי. "בהתחלה כשמייק גרר את סופי, היא הפרישה חומר כחול מהפה, קצף כחול, לא רק רוק, היה שם עוד משהו בפה שלה". "איזה מין חומר זה היה?" "אני לא יודע, אבל אני יכול להגיד בוודאות שהוא היה כחול". "אז לאן הוא נעלם כשאנו הגענו". "מייק, ניקה לה את הפה, ואת כל הקצף הכחול מהצוואר שלה ומהבגדים שלה, היה נראה שהיה לו חשוב יותר לנקות אותה מאשר לקרוא לעזרה". אם מייק ניקה שאריות של חומר כחול מסופי, אולי יש שאריות של החומר באיזור, אולי על הדלת או על הרצפה, אני צריך לבדוק את זה לפני שאני פונה לאווה עם הממצאים. סיכמתי   לעצמי את הממצאים עד כה, אני לא יודע מי אומר אמת ומי לא, אבל ייתכן מאד שמליניה ודבון סובלים ממחלת נפש הגורמת להם להזיות ופרנויה. ולעומתם אווה נראית אחראית יציבה ותמיד חביבה. אני נוטה לספר לאווה הכול ולפתור את זה כמו שפותרים דברים בעולם האמיתי. אולי יהיו לה תשובות גם לגבי חופשות וגם לגבי שיחות הטלפון והמעקב אחרי האינטרנט של כל שוכני המוסד כולל אנשי הסגל. אבל אווה יצאה מהחדר האסור, בזמן שהיא טענה שדברים מאד רעים מחכים בפנים, ובעצם אלו היו שירותים רגילים. ובוני, היא גם לא ממש בוטחת באווה, ובבוני אני לחלוטין בוטח. הלכתי במסדרון חזרה, רגע לפני שפניתי קול קטן בתוך ראשי אמר לי, 'עצור והצץ מבעד לפינה לפני שאתה יוצא מהמסדרון הצדדי למקום בו פרכסה סופי'. הקשבתי לקול שבראשי עצרתי בדיוק במקום בו היה דבון כאשר סימן לי לבוא אחריו. הבטתי לתוך המסדרון הריק, רגע לפני שיצאתי אליו ראיתי את אווה ומייק מתקרבים ונכנסים יחד לתוך החדר האסור, קפאתי על מקומי, אולי דבון ומליניה לא שוגים בהזיות אחרי הכל. אזרתי את כל האומץ שהיה בקרבי והחלטתי ללכת אחרי אווה ומייק לתוך החדר האסור ולהתעמת איתם. להתעמת עם אווה שמכניסה נער לחדר האסור. הגיע הזמן לפצח את מה שקורה פה, ולהוציא הכול לאוויר העולם. צעדתי פנימה אל עבר הדלת הכתומה, מחשבות רצות במהירות הרסנית בתוך ראשי, מה אם הסיטואציה תתפתח לאלימות, אני חושב שאוכל לגבור על מייק אם זה יגיע לכך, אבל למה בכלל שזה יגיע לכך, אנחנו אנשים מתורבתים ואני ואווה נדבר על זה ונבין מה בדיוק קורה כאן. עוד ועוד מחשבות עוד ועוד אפשרויות רצו בראשי, הדלת הכתומה כבר ממש מולי. טוב נגמר הזמן להתלבטויות ועת המחשבות עברה לה, אני צריך להיכנס פנימה ולהתמודד עם מה שלא מחכה לי מאחורי הדלת. המשך יבוא...